David Seymour

© David Seymour / Magnum Photos


דויד סיימור

יליד 1911, ורשה פולין, נפטר ב-1956 במצרים

דויד סיימור הידוע בכינויו דויד "שים", נולד כדויד שימין למשפחה של מוציאים לאור שהתמחתה בפרסום כתבים ביידיש ובעברית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה לרוסיה וב-1919 שבה לוורשה.
ב-1930 לאחר לימודי אמנות הדפוס בלייפציג ולימודי כימיה ופיזיקה באוניברסיטת סורבון בפריז, החליט שים להישאר בפריז ודויד רפפורט – ידיד משפחה – בעליה של סוכנות הצילום החלוצית 'ראפ' השאיל לו מצלמה. בהשפעת בראסאי, שהנציח במצלמתו את חיי הלילה של פריז (1932) יצר שים את סדרת הצילומים הראשונה שלו המתעדת את עובדי הלילה. הוא החל לעבוד כצלם עצמאי ומ-1934 ואילך פורסמו עבודותיו בקביעות בעיתונים Paris-Soir ו-Regard. באמצעות מריה אייזנר והסוכנות החדשה אליאנס, פגש שים את הנרי קרטייה-ברסון ואת רוברט קאפה.
בין השנים 1938-1936 צילם את מלחמת האזרחים בספרד. כשנסתיימה הוזמן להצטרף לקבוצת מהגרים רפובליקאים ספרדים שעשתה את דרכה למקסיקו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היגר לניו יורק וכאן שינה את שם משפחתו לסיימור. הוריו נרצחו על ידי הנאצים. מ1942 ועד 1945 שירת בצבא ארצות הברית וזכה למדליה על עבודתו בשירות המודיעין.
ב-1947, יחד עם קרטייה-ברסון, קאפה, ג'ורג' רודג'ר ווילאם ואנדיברט יסד את סוכנות הצילום מגנום. בשנה שלאחר מכן בהזמנת יוניצף (קרן החירום הבין-לאומית של האומות המאוחדות לילדים) הוזמן לצלם ילדים במצוקה באירופה שלאחר המלחמה. הספר ילדים באירופה שראה אור ב-1949 ספוג באנושיות עזה המאפיינת את עבודותיו.
ב-1954, לאחר מותו של קרטייה-ברסון נבחר לשמש כנשיא מגנום, משרה בה כיהן עד ה-10 בנובמבר 1956, כאשר בנסיעה לאורך תעלת סואץ, במטרה לסקר ולתעד חילופי שבויים פצועים, נורה למוות על ידי אש מכונת ירייה מצרית.

דויד סיימור הרבה לבקר בישראל בשנות החמישים המוקדמות כדי לתעד את ההתפתחות המהירה של המדינה הצעירה.